החלטה בתיק ת"א 57535-01-11

רקע:

ביום 31.1.2011, הגישה התובעת (להלן: "המשיבה"), ילידת 1976, כתב תביעה, המייחס לנתבעות (להלן: "המבקשות") אחריות בנזיקין למחלת ריאות שהתפתחה אצלה בעקבות חשיפתה, כך נטען, לאבק ולחומרים מזיקים נוספים במהלך עבודתה במפעל המבקשת 1, בין החודשים 01/2000 ל-09/2003.

המשיבה מדגישה, כי לפני תחילת עבודתה אצל המבקשות, נהנתה מבריאות שלמה ולא סבלה ממחלת ריאות. בתוך כך שוללת המשיבה, חשיפה תעסוקתית מוקדמת או אחרת, למי מהחומרים המפורטים בכתב התביעה או דומיהם.

לטענת המשיבה, תחלואת הריאות שנתגלתה בגופה, הינה מחלת עבודה שהחלה במהלך, תוך כדי ועקב עבודתה אצל המבקשות, כתוצאה מרשלנותן של המבקשות והפרה מצידן של חובות חקוקות  ובכלל זה הוראות בטיחות.

בכתב הגנתן טענו המבקשות כי דין התביעה נגדן להידחות על הסף מחמת התיישנות ובד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הוגשה מטעמן בקשה בטענת סף, שהיא מושא החלטתי זו.

טענות הצדדים

המבקשות סבורות, כי דין התובענה להידחות על הסף מחמת התיישנותה.

לשיטת המבקשות, ההליך בא בפני בית המשפט אך ביום 31.1.11, בו בזמן שעל-פי העובדות הנטענות בכתב התביעה, עילת התביעה התגבשה כבר במהלך שנת 2002 ולכל המאוחר בשנת 2003. אי לכך, התביעה הוגשה בחלוף 7 שנים ויותר מהמועד בו נולדה "עילת התובענה" ועל כן זו התיישנה.

המבקשות משליכות יהבן על שורה של סעיפים בכתב התביעה ועל תוכן חוות הדעת שצורפה לו, לביסוס הטענה כי  המשיבה הייתה מודעת למצבה הרפואי וכל שכן, להיותו במגמת הידרדרות, עוד במהלך עבודתה אצל המבקשות או מי מהן.

המבקשות מפנות לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, לפיו: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה" וכן לסעיף 89 לפקודת הנזיקין, המסדיר שאלת מועד הולדתה של עילת התובענה בתביעות מכח עוולות על-פי פקודת הנזיקין ולפיו "מקום לא נתגלה הנזק ביום שאירע = היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה, תתיישן התובענה, אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק."

בעניין זה, מציינות המבקשות, כי "יסוד הגילוי" דורש סימני פגיעה בלבד, בו בזמן שבמקרה דנן,  ועל-פי האמור בכתב התביעה, מחלת הריאות התגלתה ואובחנה בשנת 2002 ולכל המאוחר בשנת 2003, אז גם הגיעה המחלה לשיאה, או אז גם ניתן למשיבה טיפול תרופתי (11/2003) שהביא לשיפור מסויים במצבה הבריאותי.

המבקשות טוענות, כי עילת התביעה, לרבות רכיב הנזק, נולדו בשנת 2002 (עם הופעת ביטויים קליניים של המחלה שאינם בגדר "עניין של מה בכך") ולכל המאוחר במהלך שנת 2003, כך שמרוץ ההתיישנות הסתיים, לפחות, חודשים אחדים, קודם למועד הגשת התביעה.

המשיבה מצידה, טוענת לאי גילוי באותה עת של הקשר הסיבתי בין הבעיות הבריאותיות שפקדו אותה לבין החומרים הכימיים, אליהם נחשפה, במהלך עבודתה אצל המבקשות. בעניין זה מוסיפה המשיבה, כי לראשונה למדה אודות הקשר הסיבתי והנזק שנגרם לה עקב וכתוצאה מחשיפתה לחומרים כימיים, רק לאחר שעברה ניתוח וביופסיה פתוחה באוקראינה, במהלך סתיו 2003.

בהתאם לכך, טוענת המשיבה, כי תביעתה נגד הנתבעות טרם התיישנה, הואיל ולא חלפו 10 שנים מיום אירוע הנזק. בהקשר זה מבקשת המשיבה להדגיש, כי יומו האחרון של אירוע הנזק (המתמשך, כך לטענתה), היה ביום עבודתה האחרון אצל המבקשות, דהיינו - יום 5.3.03 וממועד זה טרם חלפו 10 שנים.  עוד טוענת המשיבה ל"התיישנות שלא מדעת".

בתשובתן לתגובת המשיבה, מיקדו המבקשות הטיעון לטענת המשיבה בדבר אי ידיעת הקשר הסיבתי בין מצבה הבריאותי בתקופת עבודתה או בסמוך אליה לבין, חשיפתה לחומרים כימיים במהלך עבודתה אצל המבקשות או מי מהן.

לטענת המבקשות, אף אם נכונה הנחת המוצא היא כי מירוץ ההתיישנות (לפחות לגבי יסוד הנזק), החל בחודש 03/2003, הרי שזה הגיע לסיומו בחודש 03/2010 - כעשרה חודשים לפני שהוגשה התביעה. לדידן, מגבלת 10 השנים, המנויה בסעיף 89 לפקנ"ז, תיטיב לעולם עם הנתבע, בכך שהיא מציבה תקרה לגילוי מאוחר של הנזק, שלאחריו תתיישן התביעה, אפילו התגלה יסוד הנזק באיחור ולמרות שטרם חלפו 7 שנים ממועד הגילוי ובמילים אחרות - מקום שהתגלה נזק ראשוני, תסתיים תקופת ההתיישנות בחלוף 7 שנים ממועד זה, ובלבד שטרם חלפו 10 שנים ממועד התרחשות הנזק, שהתגלה באיחור.

אשר לאי מודעות לקשר סיבתי, כטענת המשיבה, מפנות המבקשות לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, הקובע כי נטל השכנוע להוכחת גילוי מאוחר מוטל על כתבי התובעת. המבקשות מסתמכות על פסיקה ענפה, שלפיה, בסוגיית הקשר הסיבתי, די  "בקצה חוט" ואין צורך בידיעה מלאה על קיומו של קשר סיבתי, אלא די באפשרות קיומו של קשר סיבתי, הא ותו לא.

בהקשר זה, מוסיפות המבקשות וטוענות, כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, עוסק בעובדות המהוות את עילת התביעה, זאת בשונה מראיות, ועל כן, אותו "קצה חוט", צריך להתייחס לחשד בדבר אפשרות קיומו של קשר סיבתי, אף אם אין בידי התובע את הראיות המבססות חשד זה.

המבקשות סבורות כי בנסיבות המקרה דנן, ידיעת המשיבה, כי במהלך תקופת עבודתה חלה החמרה במצבה הבריאותי והתפתחה אצלה מחלת ריאות, שעה, שקודם לכן, לא סבלה מבעיה בריאותית דומה, הינה בגדר "קצה חוט", אשר בוודאי היה מוביל אדם סביר לחשוד באפשרות קיומו של קשר סיבתי.